אינדינגב 2026
עודכן: לפני 4 ימים
סיימתי לנער את החול העדין האדמדם של מצפה גבולות מהציורים שחזרו מפסטיבל אינדינגב. אחרי זה היה צריך לשאוב את כל הסלון. זה הגיוני בסה"כ.
קודם כל, מה זה בכלל "אינדינגב"? זה פסטיבל מוזיקת אינדי (מוזיקה עצמאית שלא בארגון וליווי של לייבלים גדולים), שמתרחש מדי שנה במצפה גבולות. הוא החל את דרכו ב-2007, ומאז אנחנו שם בערך, רועי ואני. עשינו הפוגות כשהילדים היו קטנים, והיו גם השנים הקשות 23 ו-24 בהן הפסטיבל לא התקיים. צוות הפסטיבל איבד חברים וקרובים בשנים האלו, וקיומו במצפה גבולות הוא סמל של תקווה לחיים טובים יותר. אבל גם בלי להיות סמל, בלי להיות פסטיבל בעוטף, מדובר בארוע אולי ההכי חשוב למוזיקה העצמאית בישראל.
השנה יצאתי לאינדינגב בכובע אחר, חלק מInDSketchers: קבוצה שרושמת בלייב הופעות חיות ורגעי אווירה בפסטיבל. הזדמנות יוצאת מהכלל להתנסות ברישום אנשים וארועים עם אנרגיה גבוהה. זה תרגיל מאוד אחר מציור בסטודיו, והתרגיל הזה גרם לי לראות את כל הפסטיבל ולחוות אותו בעיניים אחרות מאוד. זה באמת יותר כיף לצייר בהופעה מאשר לא לצייר בה, והתנאים שהאינדינגב מספק הם מושלמים לזה: רוב ההופעות הן באור יום, הרבה מהן לא מאוד צפופות. זה נהדר אובייקטיבית לכולם, אבל בשבילי זה אומר שאפשר בכיף להתמקם עם כן או עם קרש ביד ולחיות את הרגע באופן הזה.
סט אפ
הבאתי הרבה דברים, והתחלתי לא בנוח.
לקחתי את כן הציור המתקפל של הבת שלי, מדף ולוח פלסטיק. בהתחלה הסתובבתי עם פד גדול מלא ניירות שהיה מאוד כבד ביד, אבל מהר מאוד הבנתי שלוח פלסטיק, כמה קליפסים ומדף לכן ציור זה סוג של מספיק.
הבאתי הרבה דברים, אבל כנראה הכי נהניתי מצבעי מים בסט אפ של מברשות מים ופלטה קטנטנה. זה לא באמת מאפשר הכל, אבל אפשר להגיע למקומות מאוד יפים עם זה. אפשר לצייר גם ללא כן, להצמיד הכל למשטח וזהו. אין כלי למים, רק סמרטוט לעודפים. ואפשר גם לעמוד ולקבל באהבה שהכל ינזל בזווית הזו.
אנחנו מגיעים "מוכנים" לאינדינגב. הרבה מהאמנים הם כאלה שאני עוקבת אחריהם גם ללא הפסטיבלים. כזה הוא קוסטה קפלן. לקח לי לא מעט זמן להתרגל ולקבל את המוזיקה שלו. משהו לא התחבר מיד והיא הרגישה לי פחות נגישה. אנחנו חיים בעולם מיידי מאוד, ודורשים מעצמנו ומאחרים שהמסר יהיה ברור, פשוט, יעבור באופן מדויק וקריא, ועדיף שיהיה גם זכיר. להיטים נכתבים במטרה שתדע לשיר את הפזמון בערך בחזרה השנייה, וזה עובד בשביל האמנים והקהל שלהם. לא אצל קוסטה קפלן. השירים שלו המון פעמים משאירים שאלות פתוחות, גם בטקסטים וגם במוזיקה. אני תמיד מרגישה שנשאר המון מקום לי בתור מאזינה בתוך המערכת הזו. החוויה הזו, אנחנו הקהל הכי שותפים לה באופן מלא, ומתי לאחרונה יצא לך להרגיש שהשאירו לך מקום?
השאלה "למה יש אננס בתמונה" נשארת ללא מענה: ראיתי את האננס הזה, ובן דוד שלו שנישא על ידי אדם אחר, ושאלתי "למה אתה מסתובב עם אננס ומניף אותו?" התשובה היתה "כי זה כיף." באופן הכי נינוח ורגוע שאפשר. ובכן, הנה רגע מההופעה של קוסטה קפלן עם אננס בתמונה.
מאוחר-מאוחר ביום שישי, ממש בחצות, עלו הצמד BĘÃTFÓØT ו- Adi Scotheque
סט פופ אנרגטי שלא האמנתי שיהיו לי הכוחות בשבילו אחרי מעל 10 שעות על הרגליים. ככה מהתמונה זה נראה נורא צנוע: ד' ג'יי ובחורה עם מיקרופון. וזהו. מי ישמע מה הם כבר יכולים לעשות? אז מסתבר שהרבה מאוד. אם קודם דיברנו על מוזיקה שצריך לעבוד בשבילה, פה יש משהו הפוך לגמרי: את באה, והמוזיקה הולכת להעיף אותך מהרגליים. היא לא תשאל אותך אם את רוצה, היא פשוט תעשה את זה.
אלה שעות שבדרך כלל "אין אותי" באינדינגב , אני מתעלפת הרבה קודם. הפעם בגלל שנ"ץ קטן בשש בערב, הצלחתי להחזיק מעמד.
הודות לחישוב שגוי של כיווני השמים כשהקמנו את האוהל, קיבלנו לישון קצת. יותר מזל משכל. גדר הסתירה לנו את השמש עד וקיבלנו לישון עד 08:30. זה ממש חיים טובים. בדיוק בזמן בשביל לעשות ענייני בוקר וללכת להתעורר בבמה הגבוהה עם ההופעה של אלרן דקל, האיש, האפרו והFאנק. היה מקום, היה וייב טוב ובדיוק הרוח הנכונה לפתוח את שבת בבוקר. הקפה שלפני הבירה.
הציורים מהפסטיבל כולם פה בגלריה הזו, יש שהצליחו יותר ויש פחות. יש באפור ושחור ויש בצבע.
רק את החול לא רואים :)
כמובן שהיו הופעות שלא צויירו.
האחים צברי נתנו לנו את אחד הרגעים הכי איקוניים בפסטיבל: קאבר לנירוואנה, שבסופו יוני צברי צלל אל תוך הזרועות המיוזעות של הקהל ודרש שייקחו אותו לבמה השנייה בה בדיוק סיים להופיע ברק כהן. הקהל כמובן נענה לבקשה הזו, ואנחנו צפינו ביוני מפליג איתם וצועק "לה מוסקיטו!" לתוך המיקרופון האלחוטי. זה רגע שלא יכלתי לשחרר והוא תועד פה בציור הזה.
עכשיו כבר זרמו הרבה מים מתחת לגשר. הספקנו לחזור, לעבור את שבוע הבחירות, לחגוג האלווין, להיות בעוד שתי הופעות נוספות (!)
ואני רק רוצה לצייר הופעות כל הזמן עכשיו, מה נעשה עם זה?
תגובות