רומניה - יומן חזותי - חלק 1
- artzoidstudio
- 24 באוג׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
אחרי שלוש שנים יצאנו סוף סוף לחופשה משפחתיתף והפעם טסנו לרומניה. הרבה לחץ וחשש היה בהכנות לטיול הזה התחושה שהכל יתבטל ברגע האחרון. ובאמת נדחתה לנו טיסה ב-24 שעות, אבל בסוף הצלחנו להגיע. לקחתי איתי את הסקצ'בוק החדש, מהסוג האוניברסלי שמאפשר כמעט הכל, צבעי מים ועפרונות צבעוניים.
יש לנו משפחה ברומניה: אחותי ובן זוגה חיים שם בדירה מהממת עם עוד חמישה חתולים. לילדים ביקור החתולים האלה הוא ארוע מכונן, והרבה מהזמן שלנו בבוקרשט הושקע בלהיות איתם בביתם. קנינו מלא אוכל בסופר והכנו אותו. לא תיירותי במיוחד הבילוי הזה, אבל הוביל אל הדף הזה בו כל החתולים מוצגים. יש פה מאבק בטכניקה המעורבת, כל כך מפתה פשוט לעשות הכל בצבעי מים, אבל זה לא הפואנטה של התרגיל הזה.
הדירה שלהם מגיעה לא רק עם חמישה חתולים, אלא גם עם נוף של השכונה. גגות של עיר מספרים עליה הרבה מאוד, ובוקרשט מרגשת מאוד מהבחינה הזו.
מבחינה אדריכלית, חלקים רחבים מהעיר סבלו מהקומוניזם, אבל במקומות רבים יכול להסתכל עליך פתאום בניין בן 100 ומשהו שנים. הגגות האלה משכונה שאחותי הגדירה כמו המקבילה של שכונת שפירא: ג'נטריפיקציה שקטה שהתחילה אבל לא הסתיימה לגמרי. יכול להיות מבנה דמוי ארמון קטן משופץ עד תום ויכולה להיות חורבה עם עצים ומטפסים שצימחו עליה ממש ליד. יש חוקי שימור כי המבנים הם יפים, אבל לעתים המשפחות יורשות מבנה ולא יכולות להרשות לעצמן לשפץ כראוי והממשלה לא מכריחה או תומכת. אז כל בית הוא ייחודי ואין ממש תכנון, אבל הכי מרגשת בעין התופעה של חצי בית:
מבנה שכמו מנוסר לחצי, ואליו "מודבק" מבנה אחר לגמרי בסגנון, בגובה, בצורה. כמו תיאומים סיאמיים שהחליטו שכל אחד יהיה משהו אחר. יכול להיות קיר לבן עם חלון מרובע מודרניסטי גדול, קווים ישרים והכל חלק, ואז גג רעפים מתפורר פורץ ממנו כמו איזה גידול. ארובות לבנים כתומות מתפוררות ואנטנות טלויזיה של פעם.
יש להרבה בתים חיפוי גג ממתכת, ומהגג נחשפים רבים כאלה ברמה כזו או אחרת של חלודה. זו גרסה של גג פח, רק כשזה חדש זה עוד מתקבל על הדעת, וכשזה מחליד זה נראה כאילו זה הפתרון הזול לעומת הרעפים.
וכמובן את הכל מקשטים מזגנים תלויים. כי בקיץ באופן די קבוע העיר שרויה חודשיים בגל חום שמזכיר את ירושלים באוגוסט, והמזגן הוא דבר די חדש אז הוא מסתכל עלינו מבחוץ.
קל ללכת לאיבוד בצבעים, בצורות ובמרקמים האלה. הנה שלושה "פריימים" שהתמזגו קצת לאחד. הכי כיף טקסטורות בעפרונות צבעוניים. פסים, נקודות, קשקושים.
אז אחרי ביקור בתרמה, שגם פחות מקובל לתעד וגם יש פחות על מה לדבר בו, נכנסנו לאוטו ויצאנו להרפתקה בקרפטים. התחנה הראשונה שלנו הייתה מכרה מלח בדרך צפונה.
בקרפטים מרבצי מלח גדולים, והיסטוריה של כריית מלח עוד מהאימפריה הרומית. לעיירה הזו קוראים Slanic - של המלח. אחרי כמה מאות שנים של חציבה והוצאת מלח המכרות הוסבו חלקם לתיירות. האוויר בפנים קריר (12-14 מעלות), לח (סביב ה-75% לחות) ומאוד נקי ממזהמים. לוקח לא מעט זמן להכנס לשם, בין אם זו ירידה במערכת מעליות ומדרגות או נסיעה לא קצרה ומפותלת בתוך ההר. בפנים יש מתקנים שונים להעברת זמן, בשביל אלה שרוצים לשהות שם כמה שעות ולנשום את האוויר המיוחד הזה. ספציפית במכרה הזה יש מתקן מדידה של משהו מתחום הגרעין, והגיקית שבי הייתה שמחה אם היה לזה מרכז מבקרים עם הסבר מה הם עושים שם בתוך ההר.
היכלות מלח בגודל שקשה לתפוס, ובתחתיתם ג'ימבורי נטול ילדים. מחוץ לפריים יש קארטינג אופניים ובמקומות אחרים במכרה יש פעילויות נוספות.
דבר שאי אפשר להעביר בציור הוא הסאונד של המקום. אין רוח כמובן, אבל בצלילים כולם מהדהדים בין הקירות של המכרה לאורך זמן, ריברב אינסופי. בחושך היחסי, בהדי הדיבור של האנשים, ובאוויר הקר והלח הזה משהו בנפש נרגע מאוד.
אחרי המכרה גילינו שהגלגל שלנו מפונצ'ר ויצאנו בעל כורחנו להרפתקת החלפת צמיג באמצע שומקום.
הגענו למחוז חפצנו עמוק לתוך החושך, ועלינו בשביל ג'יפים מג'עג'ע לעבר הבית. דרך עפר בשיפוע של 45%, אבל בסוף הגענו.
ובבוקר זה הנוף שפגש אותנו, ועד עכשיו כשאני עוצמת עיניים זה הנוף שאני רואה.
זה בעצם רק תחילתו של הטיול, אבל כמו טיבם של פרוייקטים "שאני אצייר בחופש" טיבם להקטע או להסתיים מאוחר יותר, והרבה מהמחשבות צריך עוד לסיים (שלא נאמר להתחיל). בכל מקרה, הנה תמונה שלי ושל דינה, אחותי ושל זואי, בת שלי, מציירות יחד על השולחן בסלון. היו לנו שני ימים של מנוחה מלאה בלי טיולים בכלל בבית הקסום הזה.
אספר על שאר ההרפתקאות בהמשך.
תגובות