Witch Hat Atelier - Kamome Shirahama
- artzoidstudio
- 15 בספט׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 18 בספט׳ 2025
כרך ראשון יצא ביפן ב-2017, באנגלית ב-2019 והסדרה בעצם לא נגמרה.
בחיי שזה נראה כמו קומיקס "של ילדות". כל כך שזה קצת עושה "בית ספר" באיך לייצר תוכן לנשים בהתהוות (או כאלה שכבר לא בהתהוות, או גברים בהתהוות) בלי לזלזל להן באינטליגנציה או להאכיל אותן מסרי העצמה נשית מהקנון הרגיל.
בהגדרה זה מנגה לגילאי הביניים, אחרי יסודי.
רגע של גידול ילדים ברשותכם: הזדמנות מופלאה לקרוא אנגלית ממש טובה, אבל מספיק מעט ממנה בשביל לא להבהל, והתוכן מ-ע-ו-ל-ה. הסיפור מספיק מעניין גם בשביל תיכוניסטים ובוגרים, אבל לא מסובך מדי בשביל ילדי יסודי אפילו. ויש גם אקשן נהדר, אבל לא רק את זה. הנ"ל מבוסס על כרכים 1-3. מקורות שיודעים יותר ממני ציינו שהמנגה פורסמה במגזין לנוער בוגר דווקא, ושבהמשך הסיפור ייתכנו תכנים מטרידים יותר. זה כמובן תלוי בכל ילד וילדה, אבל לדעתי כרכים 1-3 מעולים ליסודי גם.
קוקו היא ילדה, איפשהו סביב גיל 10 בתחילת הסיפור. היא מרותקת לרעיון של קסם, ומרגישה אותו מסביב. זר מסתורי בלבוש מאוד מוזר מוכר לה בפרוטות ספר קסם ברחוב, והיא מתחילה להעתיק את הסמלים בלי באמת לצפות שהם יעשו משהו משמעותי. קצת כמו לתת לילד אקדח טעון בלי לספר לו מה הוא עושה.
בלי כוונה, קוקו מפעילה קסם הרסני רב עוצמה שהופך את אמא שלה לאבן ומעורר את תשומת לב המורה המקומי לכישוף, מאסטר קיפרי. הוא מחליט לקחת אותה תחת חסותו בגלל הסיפור המיוחד שלה. לא כל הבנות האחרות מקבלות את קוקו בקלות, ומתחי תחרות ניכרים כבר בכרך הראשון של המנגה.
הדמויות כולן מורכבות, ומתגלות בהדרגה במהלך הקריאה. הדברים שמניעים אותן, אם זה דחף למצויינות, או הרצון לעשות טוב בעולם, או אפילו סקרנות הרסנית פוגשים אותנו באופן טבעי בסיפור. המפגש הזה עם רגשות ועם קונפליקטים מייצר פתרונות מחממי לב, וסיפורי שיתוף פעולה ותושייה מאוד ראויים.
הכישוף בעולם הזה נלמד באטלייה, סטודיו קטן עם מורה וכמה מתלמדים, או במקרה שלנו מתלמדות. עצם קיומו של הכישוף איננו סוד, ומתקנים רבים עם קסם מובנה נמכרים לאנשים רגילים והם חלק מהעולם. אפשר לומר שקסם הוא בעצם טכנולוגיה בעולם הזה, רק שלא כל אחד יכול להיות טכנאי. המכשפות והמכשפים כפופים לכללים מאוד נוקשים לגבי מה מותר ומה אסור לעשות עם קסם, ויש מועצה עליונה ומשטרה וכל הדברים האלה בשביל לאכוף שימוש אתי ובטיחותי בו. פה זה רגע שכבש אותי באמת: הקסם מופעל באמצעות ציור, וספציפית בדיו עם ציפורן או מברשת. השמחה של ללכת לקנות ציפורניים, מכחולים וסוגי דיו חדשים מוכרת לי מאוד. אני יכולה רק להניח שהאמנית הצליחה להביא את הרגש האותנטי החם שלה עצמה כלפי הקראפט שלה אלינו לדפים, וזו הרי מהות המדיום הזה בכלל.
הכפולה הזו מראה לנו את בעל חנות הציוד, המורה והתלמידה.
מאוד כיף לקרוא ולחפור על מנגה שניה לפני שנכנס חודש אוקטובר, ובאוקטובר מציירים בדיו. אז עכשיו נדבר קצת על הארט כי אי אפשר בלי.
הדמויות מובחנות היטב, גם יש מעט מחלת ה"כל המנגה הזה נראה אותו דבר": עיניים גדולות, פנים יפות פרופורציונאליות וכו, אם כי יש להן אף. הן מאופיינות מעולה בעזרת צבעים ומרקמים, גם בעולם שהוא כולו שחור לבן. מחשבה רבה הושקעה בלבושן של הדמויות. הרבה בד והמון פרטים שנצמדים בדיוק במקומות הנכונים. שרוול שחור מגלה לי של מי היד שאני מסתכלת עליה; לארבע הבנות באטלייה שיער שונה ובגדים שונים, גם אם יש איזו אחידות סגנונית בעיצוב של הלבוש שלהן.
שכבות הבד והשיער של הדמויות מעצימים תנועה של הדמויות. שימו לב איך הכתם השחור של מאסטר קיפרי משרת את הקריאה של הפריימים פה.
הארט שואב לא מעט השראה מארט נובו: סלסולי שיער וטבע אינסופי, עם חילופי מרקם וניגודיות עם משטחים חלקים פתאום. חשבתי ישר על אלפונס מוחה. למי שלא מכיר, הנה דוגמא ליצירה שלו.
מוחה היה אמן מאוד פורה שזכה להצלחה ועבד לא מעט בפרסום בגלל סגנון הציור האסתטי והמדויק לתקופה. הנה דוגמא מפוסטר מסחרי לחברת נייר גלגול, זו יצירה קאנונית שלמדנו בתולדות האמנות. שימו לב לשיער הזה שאין שני לו.
העניין המשעשע פה הוא שאמנות ארנובו היתה יפונופילית למדי, וההשראה של הדפסי וציורי יפן ניכרת בהמון יצירות מהתקופה, לא רק של אלפונס מוחה. אז יש לנו פה סגירת מעגל מסויימת: עיצוב יפני עבר עיבוד מערבי וחזר ליפן במעטפת אחרת.
תגובות