ואו זה פוסט גדול, רגע של חשבון נפש ומבט אל העתיד.
שנה שעברה פתחתי בחטופים בעזה, והשנה אין ברירה אלא לפתוח בזה שוב. בעזה יש מספר עגול של חטופים, 100 איש, אישה וילדים במגוון גדלים.
לא להאמין שבילינו שנה שלמה במלחמה, ובמהלכה הרגשנו ספקטרום רחב מדי של רגשות. בשביל לא ליפול לייאוש גידלתי עוד קצת עור, הגנה רגשית ממציאות שבאמת יכולה להעביר אנשים על דעתם. בזווית העין אפשר לראות את זה קורה. לשמוע, לקרוא. להרגיש את התזוזה בערכים, במה שנתפס טוב, יפה, נכון ומוסרי. מהרהרת בפער בין אדישות לחוסן בכל שבוע ושבוע, וממשיכה ללכת להפגנות במוצאי שבת. כל שבוע משכנעת את עצמי שהנה תיכף-תיכף זה נגמר, ולא משלה את עצמי שיהיה "כמו קודם". עכשיו, לקראת סוף השנה, משחקת ברעיון שיכול להיות גם יותר טוב, למרות שאנחנו חיים בזמנים מעניינים.
היצירה היא חלק בלתי אמצעי בניהול הרגשי הזה, כשציורים נוצרים אני יודעת שהחלק שלי בעולם "עובד". כמו הציפורים הנודדות כל שנה שלא מעניין אותן שיש טילים מתימן. כחלק מהטיפול יצרתי את האיור הזה של המומינים, שקיבלו סרט צהוב לזנבם בתפילה לחזרת החטופים.
בחיפוש אחרי השילוב הנכון והמעניין של חומרים יצא שהשנה הייתה פחות שנה של "ציורים", אבל איירתי מלא.
לאיור "שומרי הערים" יש פוסט תהליך נפרד משל עצמו (אפשר לקרוא כאן), איור טיפולי לתקופה הזו, וגם שיר הלל לספר המהמם של רותם ברוכין "שומרי הערים". רוצו לקרוא.
כנס עולמות היה הרפתקה מרגשת ומיוחדת, אבל גם אינטנסיבית מאוד. הכנתי במיוחד לכנס הדפסים והיו איורים שדאגתי להשקיע בהם, רעיונות שהיה חשוב לי לסגור לפניו. סדרת השדים בהשראת הספר חרשתא של יהודית קגן, הייתה מוצלחת מבחינה גרפית ובחרתי בהם למיתוג זמני. עדיין מפנטזת על מחברת עם השדים האלה על הכריכה, רק צריכה למצוא ספק דפוס טוב למחברות (יודעים על אחד? ספרו לי).
בקיץ התרחשה ירידה לא צפויה בעבודה המסחרית, התפנה לי זמן לשחק עוד קצת עם איור, וככה יצא שאיירתי את הכריכה של כתיבת קיץ. מאוד מוזר לראות את העבודה שלך בספוטיפיי.
הפרויקט הכי עקבי הוא סדרת בוטלג מההופעות. כל הופעה (פרט כמה שהגיעו ב"חבילה") זכתה לאיור שמנסה לתפוס את הדמויות והאווירה ולחקור צבע וחומריות. יצא לא מעט עבודות שונות זו מזו, ולא את כולן אני אוהבת באותה מידה. יצא לשחק עם צבע טהור, עם עפרונות צבעוניים חרוטים, שפריצים ומריחות שלא יוצא לחוות כמותן בעבודה המסורתית בצבע מים. הנה כמה דוגמאות, ואת כל הפרויקט ניתן לראות כאן.
היו גם כמה ציורים. מנסה שפה גרפית חדשה לציור, ואפילו לקחתי לסיבוב את המדיה המעורבת לציור טבע. התוצאה פרועה יותר ומדויקת פחות. אני אפילו לא יודעת איך לסווג את הציורים האלה. החצבים והחוגלות הם לא ממש מסדרת טבע ישראלי כי הם לא באותה שפה, אבל מצד שני זה מה שהם מבחינת סיפור. בקיצור, עוד פעם התחיל משהו לקרות ועוד לא ברור לגמרי מה זה יהיה.
והנה היצירה הפיגורטיבית הכי גדולה, תרתי משמע, שיצא לי ליצור. הזמנה של חברה יקרה של ציור לחדר השינה. כששמעתי את הבריף נבהלתי קצת, כי שדה כלניות פורחות הוא דימוי טעון בימינו. אבל עם התהליך נוצר ציור מלא אור ואופטימיות, שבנקודה הזו בזמן הוא תפילה לעתיד טוב יותר.
Kommentare