אש ורוש - דיאנה ויין ג'ונס

זה אינו ספר חדש, הוא נכתב ויצא בשנת 84 והסיבה שאני הכרתי אותו היא התרגום החדש שיצא בהוצאת עוץ, עבודה מופלאה של המתרגמת לי עברון. יום אחד ניפגש ואני אבקש ממנה לחתום עליו. 

להלן הכריכה מהממת שאוירה ביד אמן ע"י עפרה עמית. בעיניי היא היפה מכל הכריכות לספר הזה שאני ראיתי.

אש ורוש מוגדר ספר נוער, ויצא בתור ספר נוער ואפילו ספר ילדים, אבל לדעתי ילדים לא יבינו אותו ובטח לא ירגישו עד הסוף. קראנו בקול - הקטנה בת 10 והגדול בן 14, והפער התפיסתי היה ניכר. גם מעניין איך כל אחד מאיתנו נתקע על משהו אחר, אבל זה בהמשך.

הסיפור מתחיל כשפולי, שאורזת לקולג' מהרהרת בזכרונות הכפולים שלה. זכרונות אמיתיים שמגובים בעדויות של אחרים, אל מול כאלה כל כך רופפים ומוזרים ומוגזמים שפולי לא בטוחה שהדברים קרו באמת. וכך נפתח סיפור ההתבגרות שלה, מגיל עשר ועד 19, וסיפור ההיכרות שלה עם תומס לין. את תומס לין מכירה פולי בת ה-10 בלוויה שהיא מסתננת אליה, ויחד הם מתחילים להמציא סיפור גבורה. מפגשים בהמשך החיים שלהם גורמים להם להמשיך את הסיפור, לגיבורים נוספים להצטרף אליהם. 

פולי רק בת עשר כשהיא מכירה גבר מסתורי, שממציא איתה אגדות וסיפורים. לי כאמא סמר השיער והייתי בתחושה מתמדת של אי-נוחות מול מערכת היחסים הזו, שמריחה מגרומינג ומייצרת מתח של טריפה. לבן ה-14 ההורים קשים לקריאה מאוד: אמא נרקיסיסטית, ואבא מזניח. פולי מועברת מיד ליד כמו תפוח אדמה לוהט, ורק הקשר שלה עם סבתה הוא קבוע. אני מסכמת פה בכמה שורות, אבל ההורים שלה כתובים ברמת הפירוט הנכונה: אני רוצה להיות בעדם, אני רוצה להיות אמפטית אליהם כי יש להם קשיים. אני מרגישה כלפיהם את מה שפולי מרגישה כלפיהם בזמן אמת, ומחפשת את האור בהם ואת האהבה. הראליזם המטריד של המשפחה של פולי, חיי היומיום והדרמות שלה עם החברות, ויותר מאוחר מערכות יחסים זוגיות, הם הקרקע לסיפור הפנטזיה שנרקם ונשזר בצורה כל כך טבעית. בדיעבד חשבתי שזה טרופ מוכר: גיבורים ילדים יתומים או מוזנחים בצורה קיצונית, להם יכולות לקרות הרפתקאות שבמשפחה מתפקדת פשוט לא היו יכולות לקרות. ההורים היו מתערבים במשהו שהוא כל כך עקום ומוזר.

לא הרבה זמן אחרי שהם מכירים, תום ופולי גונבים "בטעות" כמה יצירות אמנות בעלות ערך רב, בבלבול לגבי ירושה. אחת מהיצירות היא צילום, ותום מעניק אותו לפולי במתנה. הצילום נקרא אש ורוש, ומתאר שריפה בשדה מאחורי שיח רוש ענקי. פולי תולה את הצילום בחדר אצל סבתה, ומתבוננת בו כמה פעמים במהלך הספר. נדמה לה שהיא רואה דמויות בעשן מאחורי הצמח. התיאור החזיר אותי שוב ושוב לדימוי הזה, וכל כך רציתי שתהיה גרסא שלי בשבילו.

אש ורוש, צבע מים על נייר 38X56 ס"מ

הערת שוליים: הלכתי לבדוק מה זה הצמח הזה. בעברית נקרא רוש עקוד, הוא גדל גם בארץ. רוש משמעותו רעל. זה צמח כל כך רעיל שהיו מפיקים רעל של הוצאות להורג מהזרעים שלו, ובעונת הפריחה שלו מגדרים אותם כי אפילו לנשום ליד הפריחה נחשב רעיל. 

לסיפור יש אלמנטים של ארס-פואטיקה, הוא עוסק לא מעט באמנות הסיפור והכתיבה. הספר חוטא טיפה בפוסטמודרניזם מוגזם, כולו מלא בהתייחסות לספרים אחרים. כל כך חזק העניין שהוחלט להכליל רשימת קריאה ליצירות שמתייחסים אליהם. זה רעיון טוב. רעיון עוד יותר טוב היה לכלול בסוף הספר נספח יקר מפז: תרגום חדש לעברית של הבלדה על טאם לין. לקורא הישראלי זה נורא חשוב, כי הבלדה הזו היא קנון בסיפורים דוברי אנגלית (לא בהכרח סיפורים באנגלית, הכוונה לכאלה מהאיזור). זו בלדה כל כך ישנה שיש לה עשרות גרסאות, והיא ממשיכה לחיות ולהתחדש כל הזמן. כל הספר הוא בעצם סיפור מחדש של אותה בלדה על טאם לין, והיא מצוטטת במשפט-שניים בתחילתו של כל פרק. 

הבלדה על טאם לין בשלושה משפטים: פעם הייתה עלמה, ג'נט, שיצאה ליער למרות שהזהירו אותה ששם גר טאם לין וייקח לה דבר מה חשוב. הלכה וכך היה, פגשה שם את טאם לין וחזרה בהריון. כשחזרה ליער לקטוף צמחים שיעזרו לה להפיל, פגשה שוב את טאם לין והוא סיפר לה שמלכת הפיות חטפה אותו, ושהוא שלה לתקופה של 49 שנים (7 פעמים 7 שנים), ובסוף התקופה הוא יפסיק להתקיים. בשביל להציל אותו היא צריכה לעמוד בשלושה אתגרים גדולים, ולא להאמין לחושים שלה כי יהיה הרבה תעתוע. ג'נט נחלצת לעזרתו ומצילה אותו. 

את הסיפור הזה אנשים מספרים מאות שנים שוב ושוב, והספר הזה מספר אותו גם, אבל בצורה אלגנטית מאוד. פסקה על פרשנות שלא קשורה לספר הזה, בסוף הסקירה. 

כשפולי מתבגרת, היחסים שלה עם תום נהיים מורכבים יותר. היא הופכת לעצמאית וחזקה בזכות עצמה ומתייצבת בסביבה תומכת יותר. יש לה אפילו קשר זוגי מביך, שהוא מביך כמו שרק קשר זוגי של גיל העשרה יכול להיות. כשפולי לבסוף נחלצת לעזרתו של תום לין, ומצליחה להציל אותו מזרועות "מלכת הפיות", אנחנו נכנסים לסחרור מבלבל שקראתי כמה פעמים ולא הבנתי מה רוצים ממני. נותרתי בתחושה מוזרה אחרי הסיפור הזה, כאילו בעצם לא לגמרי נעשה פה צדק עם פולי.

קראנו יחד את הבלדה על טאם לין בתרגומה של לי עברון. זה עזר להרבה חלקים בסיפור הזה ליפול. תהינו יחד למה הסיפור הזה, בו הגיבורה עושה את כל העבודה, זכה לכזו פופולריות ואהבה של דורות רבים. זו תהיה שנכונה לספר הזה גם: פולי מוקסמת ע"י גבר מסתורי שמטפח אותה מילדות, ולבסוף מקריבה משהו ענק בשביל להציל אותו מגורל שלא קשור אליה בכלל. איך זה הוגן? ואיזה מסר זה משדר? 

הגענו לפסקה שלא קשורה לספר בכלל. אפשר להפסיק לקרוא. 

נכון יצירת הפנטזיה הרומנטית "חצר של ורדים וקוצים" של שרה ג' מאס? ובכן, הגורל לבדו, בלי שאמרתי לו כלום, שלח לי את הספר הזה ממש חודשיים אחרי שסיימנו את אש ורוש. וזה ספר מהנה, שלא יהיה צל של ספק. אבל אש ורוש משאיר לו אבק באיכויות של העיבוד של הבלדה העתיקה על טאם לין. חצר של ורדים וקוצים הוא עיבוד ישיר לבלדה, מנסה לתקן עוולות מסויימות בסיפור הגס המקורי. היא לא מתאמצת להחביא את הרפרנס שלה, לראיה לאלף הראשי קוראים טמלין. היא ומספקת לקוראת הפנטזיה בדיוק את מה שהיא באה לחפש: אלפים חתיכים ותחושת יכולת ועצמאות לגיבורה הראשית. בעיקר אלפים חתיכים. וקרינג' קל של נערה נחטפת עם סטוקהולם סינדרום. אבל רק קצת. אבל מה זה כשיש אלפים חתיכים?!